<h1>רבינו ירוחם ני"ד ח"ו</h1>
<h2>דף יב.</h2>
נדר להתענות כל השנה ופגעו בו ימים טובים הכתובים במגלת תענית אם נדרו קודם לגזירתנו תדחה גזרתנו מפני נדרו ואם גזרתנו קודמת לנדרו תדחה נדרו מפני גזרתנו כך פשוט בתעניות. י"מ ידחה נדרו וצריך שאלת חכם כמו אם פגעו בו שבתות וימים טובים שאסור בהן וצריך שאלה לחכם שהנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות, ואפילו אסר אכילה, כ"ש אם אסר בשר או יין עליו. וי"מ ידחה נדרו וכו' שאינו צריך שאלה לחכם שלא חל עליהם אפי' שחל על שבתות, דחכמים עשו חזוק לדבריהם שהוא מגלת תעניו' יותר משל תורה וכן עקר וכן כתב הרמב"ם. והרמב"ן חלק עליו וכתב דההיא בתעניות מיירי שלא היה נדר גמור אלא קבלת תענית ולא אלים כחו בנדרים לעקור ימים הכתובים במגלת תענית וכל שכן שבתות וימים טובים דאורית' ומותר בהן ואין צריך שאלה לחכם, אבל אם הוציאו בלשון נדר גמור כגון שאמר הרי עלי, נאסר בשבתו' וימים טובים ובימים הכתובים במגלת תענית, שהנדרי' חלין על דבר מצוה כדבר הרשות כמו שכתבתי למעלה. ובכל מקום שאמרתי ששבתות וימים טובי' בכלל מתירין לו לשבתות וימים טובים, והותרו שאר הימים כמו שכתבתי בח"ז בדין פותחין בשבתות וימים טובים.
